טיול לצפון הגולן
תמיד כשאנחנו יוצרות שיתופי פעולה אנחנו אוהבות ליצור את התוכן בעצמנו. כמעט אף פעם זה לא יהיה ״מוצר מדף״, אלא תוצר של תהליך שבנינו עם השותפים שלנו לפרויקט. גם כי אנחנו אוהבות את הבנייה והעבודה המשותפת המפרה, וגם כי אנחנו באמת רוצות להקדיש חשיבה לאיזה תוכן מעניין אותנו. העולם שלנו זז כל כך הרבה כל כך מהר, וקורים המון דברים מסקרנים, אז שווה לעצור רגע ולבחון אותם.
כל ההקדמה הזאת כדי לומר שלקח שנה שלמה לתכנן את הטיול הזה. לקח לנו שנה להבין מה הסיפור שאנחנו רוצות לספר ולבנות תוכן ייחודי ומקצועי, ששונה מאוד מביקור רגיל ביקב.
כדי לספר את הסיפור הזה התחלנו בביקור ביקב רמת הגולן, שם פגשו אותנו לטעימה טלי סנדובסקי, הייננית הראשונה בארץ, הייננית דורית שגב שאחראית על הייצור של כמה מהיינות האהובים של היקב כמו המבעבעים המעולים, וכל נשות היקב - שכמה מדהים שהן כה רבות - סתוית גליקמן, שרית כהן, הדס לנדסמן, נורית ברקוביץ, מור גרין, אופיר כץ ומיה פארן. דיברנו על ההיסטוריה של היקב וקיבלנו הצצה לאופן שבו מתבצע תהליך הייצור דרך ההתבוננות על הכרם ועל ידי טעימות של קומפוננטים שונים מכרם אלוני הבשן שעדיין בחבית.
מהיקב המשכנו כולנו לקיבוץ אל רום, שם אכלנו כמות מוגזמת של אוכמניות של פירות אלרום שכנראה גדלות בטרואר הטוב בארץ (מה שמסביר איך אשכרה יש להן טעם של אוכמניות!). עם ארוחת צהריים וכוס יין התיישבנו לשמוע הרצאה של יעל גיא שמנהלת את היצוא ביקב רמת הגולן כבר קרוב לשני עשורים, ושיתפה מהפרספקטיבה המעניינת שלה על המקום של היין הישראלי בעולם, אז והיום. משם הכורמת גלית בות הובילה אותנו לכרם משופע ויפהפה באל רום, סיפרה על התפקיד שלה ועל איך זה להיות אישה שמנהלת צוות של כורמים, זווית שלא שומעות כל יום ולגמרי הותירה את כולנו מאוהבות בה.
המשכנו להצפין והגענו לחוות הכמהין אילסר במושב שעל. מושב קטנטן שעושה המון ושם גם ממוקם יקב תל של הייננית ליטל עובדיה. ליטל אמנם באוסטרליה ללימודים, אבל היא השאירה לנו לערב הזה את בקבוקי השרדונה האחרונים שלה וכמה בקבוקי יין חדש בייצור מצומצם שלא יצא לשוק, free run מענבי ריזלינג שתסס והתיישן בחביות סוטרן שליטל ייבאה מצרפת. כן זה טעים כמו שזה נשמע. והיה כיף גדול לשתות אותו יחד עם הצוות של אילסר שאירחו כמו בסלון בבית, ולשמוע הרצאה של נמרוד טבנקין שלא נגיד כמה מצוינת היא הייתה כי הם לא מקבלים ביקורים. הצוות של הגידול ושל המעבדה לקח אותנו לסיור בחממות שהותיר אותנו פעורות פה מהמיזם וגם קצת מהדמיון שלו לעולם הגפן.
כנראה הברקת הטיול היה להזמין את המבשלת סאפא לארוחת הערב שלנו, שאכלנו באילסר כולנו יחד. סאפא מבשלת בבית שלה אוכל דרוזי-סורי כל כך טעים ומגישה אותו עם בנות המשפחה שלה בכלים יפים. כמו לאכול בבית, רק טעים יותר.
סיימנו את היום בלינה בבקתות בעין זיוון, קיבוץ שהפך לפנינה תיירותית. שם פגשנו למחרת בבוקר את דיתי טבנקין, יזמת שהקימה מתחם סדנאות ושיעורי יוגה – "טנא" - סוג של גן עדן קטן בתוך הקיבוץ. והיא גם יודעת להעביר שיעור יוגה מעולה. הזמנו את המשכימות לשיעור ב7:30 והיה full house.
ומשם ליזמת הבאה, רותי שדה, אשת יין ואשת שזרה שיצאה לדרך עצמאית חדשה - חקלאית, חקרנית, עסקית – והקימה את חוות שדה. ובנוסף למזג אוויר מושלם, היינו מסונכרנות עם עונת הלבנדר הקצרה ונראה לי שהתמונות מדברות בפני עצמן. רות גם מזקקת שמנים וחוקרת כיוונים חדשים מעניינים אז לא נופתע אם עוד שנתיים זה יגדל למפלצת צבעונית ומצליחה.
נפרדנו מעין זיוון (בידיעה שנחזור) והמשכנו למפקדה הסורית, שם חיכתה לנו האגרונומית נועה מעוז שסיפרה על הגולן בהיבט הגידולי, על הייחודיות של הקרקעות ועל העבודה שהמגדלים והמגדלות עושות כדי לתת לגפן לעשות את שלה בצורה הטבעית והטובה ביותר.
דרך כל ההריסות מלאות הגרפיטי עלינו לגג לתצפית על הכרמים באזור ולסקירה גיאוגרפית-היסטורית שהעבירה חגית לרר.
התחנה האחרונה והמרגשת שלנו הייתה ביקב הר אודם אצל משפחת אלפסי - מיכאל, יערה ואדם. שמענו על העשייה המוקפדת שמייצרת יינות מהודקים עם בשלות טובה בטרואר הייחודי של האזור. טעמנו בטעימת בכורה את גמאי 19 של היקב, ראינו מקרוב איך עובד יקב משפחתי שגדל מייצור של 7000 בקבוקים בשנה ל150,000, ולסיכומו של הטיול שמענו על התיירות שמתפתחת באזור, שהיין הוא חלק בלתי נפרד ממנה.
תודה גדולה לכל השותפות והשותפים לפרויקט הזה ובראשן לחגית לרר שחולמת איתנו ומגשימה.
תודה לאפי שטרים שממש בימים אלו מצטרפת אלינו לצוות. תודה למיקה הסגולה שהיא מפיקה מלידה ובאופן ספונטני ניהלה את העניינים ודאגה שהכל מתקתק לפי הלו״ז.
תודה לדיויד סילברמן שהצטרף אלינו ותיעד את כל הרגעים, איזה כיף שיישאר איתנו הזכרון הזה.
תודה לכל מי שפינתה יומיים באמצע שבוע, באמצע החיים, להיות איתנו.
