מאת: נעמי אדר הופמן
פרויקט 'יוצרת יין' מאפשר לי לפגוש ולהכיר נשים נהדרות. את מיקה פגשתי מספר פעמים, בבציר וביקב. בכל פעם נחשפתי לעוד רובד. צילמתי, שוחחנו ונוצר חיבור. זהו הבציר הראשון של מיקה ביקב החדש, יקב ״מיקה״, ואני מזמינה אתכן.ם לקרוא על מיקה ועל העשייה שלה, במילותיה.
לחשבון האינסטגרם של מיקה רן מנדל.
מיקה:
יש משפט אחד שמלווה אותי בשנים האחרונות 'פשטות היא התחכום האולטימטיבי'.
המשפט הזה הוא המצפן שלי בכל תחום. אני לא מנסה לייצר אותה, היא קיימת בלעדיי, אני רק מאפשרת לה להתקיים בי וסביבי. כמו שאי אפשר לייצר טבע יפה כמו זה שלא נוגעים בו, אני רק מנסה לא להפריע.
כשאני מתחילה תהליך עם חומר גלם יפהפה, אני רק נוגעת בו בעדינות ומעבירה אותו את הדרך עד לבקבוק, עם המון כבוד ואהבה. אני אוספת פרי שליוויתי אותו כשלבלב ופרח וחנט והתמלא והבחיל והבשיל, מכרמים בהר הגבוה, מעל 800 מטר, בשומרון בגליל ובגולן. כרמים של המשפחה שלי, או של חקלאים שאני אוהבת ושאוהבים את האדמה שמכבדים אותה ושלא יפגעו בה.
אני מנסה לבצור את הפרי כשהוא טעים לי וכשהוא בשיאו, חי ורענן ושמח ועם זאת, בשל ועגול ורך. הפרי שלי נאסף בידיים, שלי ושל משפחתי, או של א.נשים שעובדות.ים בידיהם לפרנסתם. תמיד אעדיף ידיים עובדות על מכונות, בכרם באופן מוחלט, וביקב ככל האפשר.
השלב שהכי מרגש אותי זה כשהפרי מגיע ליקב, אני מסתכלת עליו וטועמת אותו ומנסה להבין ממנו מי הוא ומה הוא רוצה להיות. אני מרגישה ברגעים האלה המון כבוד ואחריות, הכי מהכל אני מנסה לתת לפרי הזה להיות מה שהוא, ולא להפעיל עליו מניפולציות, אני מתסיסה גרגרים כמעט שלמים שהופרדו מהשזרות ללא מעיכה, ומעדיפה תסיסות קרות יחסית שלא מבשלות את הפרי, ושומרות על חיוניותו על צבעו ועל הארומטיות שלו.
אנחנו מערבבים את התסיסות ידנית בוקר צהריים וערב.
אני משתמשת בחביות שלי כמיכלים להתבגרות וריכוך היין בצורה אולטימטיבית, ולא כחומרי טעם וריח, אני פחות אוהבת טעמי וריחות עץ כבדים המכסים על הפרי, ולכן החביות שלי לא חדשות. עם זאת, היינות האדומים יתבגרו ויתרככו בחביות לכל הפחות שישה עשר חודשים מלבד כמה זנים קלים יותר, דוגמת פינו נואר או גרנאש.
היינות הלבנים שלי וגם הרוזה נסחטים לרוב ללא השרייה. אני מתסיסה תירוש צלול ונקי במיכלי נירוסטה.
ביין לבן ורוזה אני מחפשת ניקיון וצלילות, ארומטיות מרומזת ומאופקת ואיזון בין גוף ומורכבות לבין קלילות וטוהר.
גם ביינות אדומים וגם בלבנים, אני משתמשת בשמרים ניטרליים ככל האפשר המבטיחים נאמנות גבוהה לפרי, לטרואר ולזן הענבים. אנחנו נבקבק בקרוב ממש את היינות הלבנים והרוזה שלנו בפקק הברגה ממתכת, מהסיבה הפשוטה שהוא המתאים ביותר עבור סגנון היין שלי, ולפקק שעם אין שום יתרון יינני עבור המוצר שלי המיועד לשתייה מהירה ולא ליישון בבקבוק.
ושוב, אני לא מחפשת לתבל אותו בטעמי עץ ושעם ולאפשר לו אטימות מוחלטת בבקבוק.
תוכלו לקחת אותו בצידנית לחוף הים או לפתוח אותו בקלות לצד פיצה או בשבת בבוקר.
אני רוצה לייצר ביקב מגוון יינות, שכולם סופר פרימיום בהיבטים של חומר הגלם ואיכות העשייה אך נגישים בטעמם ובמחיר שלהם, לצד ייצור קטן של סדרת יינות גבוהים יותר, למשל, אדומים שיבוקבקו שנתיים ויותר מבציר, או זנים יותר מיוחדים ונישתיים בכמויות קטנות.
בת שלושים ותשע, גרה במושב נטור ביחד עם בן זוגי והשותף שלי, יששכר. אנחנו ביחד עשרים ושלוש שנים והורים להראל, תמר, נעמה, בר, זהר, ואגם. הראל ותמרי בצבא, נעמה סיימה תיכון, בר בן ארבע עשרה, זהר בן עשר, ואגם בת שמונה וחצי. מלבד היקב, אנחנו מגדלים בקר במרעה ויש לנו חלקת כרם של חמישים דונם, שעדיין לא מניבה, ממזרח לתל פארס.
את היקב בנינו במשק שלנו לצד הבית.
היקב הוא חלק מהבית ועם זאת מאפשר ניתוק מוחלט ממנו. את התכנון הזה עשיתי באוסטרליה, כשראיתי שכל הבתים החקלאיים בנויים בצורה כזו שהקומה התחתונה משמשת כסדנא וחנייה ומוסך ומסגרייה ונגרייה ומה לא, ובקומה העליונה, עם מרפסות תלויות וחלונות ענק, מתנהלים החיים המשפחתיים.
אני אוהבת את החיבור של הבית ליקב בעונת הבציר, אנחנו בדרך כלל בין שניים לשלושה א.נשים ביקב סביב השעון. אלה ימים בהם אנחנו צוללים לימי עבודה ארוכים ביקב, כאלה שכשמגיעה השקיעה, אני מבינה שעוד לא אכלתי.
בעונה הזו הבית הוא רק כדי להתקלח ולישון. וגם בלילה, אני מתעוררת ויורדת ליקב ובודקת את הטמפרטורות, או לא בטוחה אם סגרתי את המיכל, או את הדלת בחדר חביות, או האם ערבבנו את המיכל הקטן של הגרנאש או שהוא נשכח בין כל המיכלים. הילדים שלי צוחקים עליי שפעם הייתי בודקת בלילה שהם מכוסים, והיום אני בודקת את המיכלים שלי.
ויש גם ימים ועונות בהם היקב הוא חלק ממכלול של בית משק ומשפחה, ימים שמאפשרים לי לעבוד קצת, וגם לבשל צהריים לילדים, המשרד שלי שהוא פתוח תמיד, נמצא על שולחן האוכל הענקי שלנו, ואני יכולה לענות למיילים או לעשות טלפונים, ולהזמין חברה לקפה ולהוריד נעליים, הכי אני אוהבת ימים שאפשר ללכת יחפה.
אתמול בערב למשל, ישבנו במרפסת בן זוגי ואני והבאתי לנו טעימות מהמיכלים, אנחנו מדברים על היין ועולים רעיונות ותובנות, ומסקנות ומתפתחת שיחה של מחשבות על העתיד, וזה כיף וטוב. אני מאד אוהבת שהיקב פה, ליד הבית.
תמיד הייתי יזמית, תמיד אהבתי לרקום חלום למציאות וקיבלתי חוזקה נפלאה שהיא היכולת שלי לגרום לדברים לקרות. חיפשתי הרבה שנים לדייק את המנוע שלי, הרבה שנים חשבתי שאני מורכבת מיותר מידי דברים שלא יכולים להתחבר, אבל רציתי נורא להתחבר למשהו, לא ידעתי למה. למדתי ועבדתי בהרבה דברים בדרך, ידעתי שאני רוצה לחיות מכלול של חיים שבהם הזוגיות שלנו והמשפחה והפרנסה מרכיבים חיים שלמים שלא מחולקים לשעות וימים.
ידעתי שאני אוהבת מאד את דרום הגולן שלנו, את הטבע והחוץ, אבל אני גם מאד אוהבת א.נשים, אני אוהבת אורחות.ים וחברות וחברים ולארח ולחגוג, אני אוהבת קולינריה ומוזיקה ותרבות ואסטטיקה ועיצוב.
וכשנחשפתי לעולם היין, החיבור היה מהיר ומיידי.
צללתי לארבע שנים אינטנסיביות שבהן למדתי את המקצוע בשילוב בין לימודי כרם ויין בפקולטה לחקלאות ברחובות של האונ׳ העברית, לבין עבודה ביקב בצפון הגולן. בשנים האלה ויתרתי כמעט על הכל כדי להצליח לעשות את זה.
היין מעיף לי את הראש. אני מייצרת מוצר שמחבר את כל הדברים האלה שאני רוצה ואוהבת בצורה מדהימה ופנומנלית. אני לא חושבת שיש עוד מוצר שנוגע ככה בכל כך הרבה רבדים והעובדה שאני יכולה ללכת עם המוצר הזה את כל התהליך זה מדהים בשבילי. מהכרם ועד ללקוח, אני נמצאת בהכל. זה אומר להחזיק שרשרת ארוכה שמתחילה בעבודה חקלאית, וממשיכה לייצור, ניהול עסק, מיתוג ועיצוב מוצר, שיווק והפצה, אירוח, ועוד.
יש הרבה א.נשים שהם חלק ממה שאני. אני בת להורים חוזרים בתשובה, יזמים בנשמתם אוהבי אדם ואדמה.
גדלתי בגבעות השומרון, באוהל שקרס עלינו פעמיים, פעם ברוח ופעם בשלג. בפעם השנייה עברנו לצריף עץ.
לחווה שהורי הקימו הגיעו הרבה נערים ונערות לחיות ולעבוד. אחד מהם היה בן זוגי. הייתי בת ארבע עשרה וכשהשתחרר מהצבא בן עשרים ושלוש התחתנו. בילדותי תמיד הלכתי יחפה, תמיד העדפתי איזו צמרת של עץ או להיות על חבילות החציר במתבן, תמיד מחפשת עיניינים ומקומות נסתרים ותמיד עם ברכיים, סנטר ומרפקים פצועים
והרבה גם ליד אמא בימי שישי במטבח.
אמא שלי היא השראה קולינרית, אסתטית, עיצובית ומוסיקלית - שמעתי בתור ילדה את נינה סימון וניל יאנג, מוסיקה ליוותה ומלווה את חיי. אני אוהבת את ריהאנה ואת אריק לביא ואת אריתה פרנקלין, וטכנו. טכנו אני ממש אוהבת.
ואת בוב מארלי הכי מאז ומתמיד.
אני שנייה מבין עשרה אחיות ואחים שאני מחוברת אליהן.ם בכל ליבי.
חלקן.ם מעבדים את הכרמים של המשפחה ומגדלים את הפרי שאני בוצרת, חלקם בנאים ומסגרים ועוזרים לי לבנות את כל החלומות שלי, חלקן.ם רוכבים עם הילדים שלי על האופנועים או לוקחים אותם לטיולים במדבר וחלקן החברות הכי טובות שלי.
התברכתי בכורמות וכורמים נשות ואנשי מקצוע, חברות וחברים ללימודים שמלווים אותי מפרגנים ותומכים. אנחנו גם חלק מקהילת הגולן ומקהילת המושב והא.נשים שסביבנו הם חלק בלתי נפרד מהטרואר שלנו וממכלול החיים והעשייה.
מלבד כל זה, אני פמיניסטית (מהסוג שמעצבן אנשים) אני חושבת שהעולם יהיה מקום יותר טוב בהרבה כשנשים, בנות, ילדות, אמהות, ימציאו מערכות חדשות והוליסטיות ולא ננסה להשתלב או להתאים את עצמנו למערכות שהמציאו גברים עבור גברים. אלו מערכות שבדרך כלל לא לוקחות בחשבון חיי משפחה, חברה, אקולוגיה, וסביבה
מערכות שמבוססות על תוצאות מידיות ותחרותיות ולא מאפשרות תהליכים מכלול עמוקים, רחבים וערכיים לטווח ארוך. זה נכון לגבי כלכלה ועסקים, ביטחון, חינוך, רפואה, דת, ועוד ועוד.
אני רוצה לייצר עבורי ועבור משפחתי יקב שמייצר פרנסה טובה, שמשתמש בכל היתרונות של כולנו.
אני רוצה ללמד את ילדיי, תוך כדי הלימוד שלי, איך לנהל עסק ולהחזיק בו בכל פרט ופרט אני רוצה להוכיח לנו שאפשר להתפרנס ממשק חקלאי מייצור משפחתי, ומהאדמה בעולם המודרני, תוך כדי ראייה סביבתית ואקולוגית ותוך כדי שימוש בכלים הטכנולוגיים הנפלאים שהקידמה מאפשרת לנו.
בימים אלו סיימתי את עונת הבציר הראשונה שלי בתור ייננית עצמאית.
עד כה אני מרוצה מאד מהיינות שיש ביקב.
יש מיכלים שאני מאוהבת בהם ויש כאלה שאני רושמת לי נקודות לשיפור.
אני מאד שמחה לארח ביקב ולשתף בעשייה, לטעום ביחד ולשמוע לחיים ולברכה.
נעמי אדר הופמן - מנהלת מוסדות תרבות ויוצרת תוכן.
לחשבון האינסטגרם של נעמי - לחצו.
לחשבון הפייסבוק של נעמי - לחצו.
Commentaires