כתבה: נטלי שפריר
עלייתם של יינות אוסטריה בארץ בשנה האחרונה פותח פתח להכיר מקרוב מגוון די רחב של זנים שלא ממש יצא לנו לשתות לפני כן. ואמנם מדובר במדינה שמייצרת רוב מוחץ של יינות לבנים, באיזור ה-60% , החלטתי לדבר דווקא על האדום הנפוץ ביותר במדינה - צוויגלט.
כי צוויגלט ידוע ביכולת שלו לייצר יינות עם גוף קל בינוני, כאלה שכייף לשתות גם קצת צוננים, אדומים שמתאימים מאוד לאקלים הישראלי ולאוכל המקומי.
יש לו חמיצות בינונית גבוהה, טאנינים במידה בינונית, הרבה פרי אדום, מעט ירקרקות מעט תבלינים חמים ורכות סגלגלה מלטפת.
הוא תוצר הכלאה של שני זנים ילידיים אחרים שיחד מרכיבים את שלושת הזנים האדומים המובילים באוסטריה - סנט לורן ובלאופראנקיש. את ההכלאה עשה ד״ר פריץ צוויגלט בשנת 1922. מאז הוא הפך פופולרי ואהוב גם בזכות העמידות שלו למחלות והיכולת לגדול יחסית בקלות. הוא לא מצריך הרבה מהקרקע אבל הפוריות המיטיבה שלו כן מצריכה טיפול ודילול בעלים שצומחים פרא.
רוב יינות צוויגלט הם יותר על הצד הרענן מאשר עץ ומתיישנים בשונה לשני הזנים שממנו הוא הוכלא שידועים יותר ביכולת שלהם לריצות ארוכות. אבל עדיין, לא פראייר. לא כבד אבל בהחלט עם אמירה.
בקבוק שאני אוהבת ואינני אובייקטיבית בכלל הוא צוויגלט של יודית בק המופלאה. יין נעים, טעים, ויופי של תמורה למחירו.
צווייגלט (Zweigelt) של יודית בק
אפשר להנות ממנו, ובכלל מצוויגלט בגרסאות שדומות לו, לצד סלטים קרים כמו חצילים ובשרים קרים, וגם עם מנות כמו ממולאים או פסטה ברוטב עגבניות - משהו בחמיצות המשותפת עם היין מחמיא מאוד. אבל הוא גם יעמוד נפלא בזכות עצמו בכל שעה ביום.
נטלי שפריר, צילום: דור קדמי
コメント